יום שואה ראשון בלי סבתא - עירית נוי
משפחת הוניג
גניזה - מנחם הוניג
בס"ד כז בניסן– יום השואה תשע"ח 12 באפריל 2018
בשבוע שעבר קיבלתי מעטפה בדואר. ציפיתי לחבילה, וספרתי את הימים עד שתגיע. כשהגיעה, מיהרתי לפתוח אותה.
מאז העניין לא מרפה ממני.
תחילה התאכזבתי. כבר כמה ימים אני מתכתב עם מיקי מסלובקיה, לאחר שהודיע לאביחי ולאריה שנמצאים אצלו ספרים הנושאים את החותמת "יוסף אריה הניג". את הספרים הביאה לו אישה שאינו מכיר. היא סיפרה לו שאביה נפטר וכשפינו את ביתו מצאו בעליית הגג מספר ספרים. נראה היה לה שהספרים כתובים בעברית ועל כן הביאה אותם אליו, שכן הוא קורא עברית.
אביחי שלח לי את המייל ואני ביקשתי ממיקי שישלח אלינו את הספרים. מיקי צילם מספר עמודים כדי שאהיה בטוח שאני מעוניין בספרים. אבל גם בלי הצילומים היה לי ברור שאני מעונין.
כשהגיעה המעטפה, חשתי אכזבה. זו הייתה מעטפה. לא חבילה... הרבה אין כאן...
בכל זאת, כשפתחתי את המעטפה, התרגשתי מאוד, אבל שוב ציפתה לי אכזבה. היו שם כמה שקיות ניילון שקופות, ובכל אחת מהן מספר דפים: כמה עמודים מחומש במדבר, מספר דפים ממסכת ברכות, רבע סידור... כל אלו בלי שם ובלי מאפיין מיוחד.
אבל, בשקית אחת היו מספר חוברות קטנות, שלמות, ועליהן חתימתו של יוסף אריה. היה שווה!!
עברתי על החוברות אחת אחת. כולן דברי חסידות, כולן בסגנון אחד. אולי הדבר מגלה מעט מאופיו של יוסף אריה הי"ד?
חוברת אחת הייתה שונה! גיליון ראשון של "המנורה". הצצתי בחוברת. סיפורים, משלים, הלצות. והכל בעברית, מלווה בתרגום המילים הקשות. מסקנתי: זוהי חוברת לתרגול עברית. הסתכלתי שוב על הכריכה. זיהיתי כתב יד.
בקלות הצלחתי לקרוא: "ארז'יקה הוניג" (בגרמנית). וואו!! עד כמה שידוע לי, זהו הדבר היחיד שיש לנו ממנה (חוץ מתמונתה האחת)!
ארז'יקה למדה עברית? בהתרגשות רבה התקשרתי לאריה, לספר לו על הממצא. אריה אישר: "הדבר מסתדר עם הידוע לנו. ידענו שארז'יקה ביקשה לעלות לארץ".
יום השואה נכנס. הלב לא מפסיק להתרגש והראש לא מפסיק להרהר: איך זה שבכל החבילה הזו יש רק ספרים הנושאים את חתימותיהם של יוסף-אריה וארז'יקה? של אלו שלא ניצלו! מה עם הספרים של האחים והאחיות האחרים? למה לא נקברו "שמות" אלו (כמה עמודי חומש, גמרא וסידור, כמה חוברות חסידות וחוברת עברית) בגניזה, עם שאר בלאיי הספרים הקדושים שמן הסתם היו שם? למה נשמרו בעלית הגג?
פתאום הבליחה המחשבה:
אולי זה מה שנשאר לסבא וסבתא מיוסף-אריה ומארז'יקה, ולכן שמרו והחביאו בעלית הגג?
אולי ראו בספרים אלו את דמותו של יוסף אריה – בחור צעיר, למדן, עוסק בתורה, בגמרא ובחסידות?
אולי התגעגעו לארז'יקה - הצעירה החולמת ומתפללת לעלות לארץ ישראל?
באחת, הסתכלתי אחרת על דפי הסידור, החומש והגמרא האנונימיים והבלויים. לפתע "השמות" אינם רק קרעי ספרים. הם קיבלו אישיות.
הי"ד!
מאריה הניג:
בהמשך למכתבו של מנחם עלתה בי המחשבה הבאה:
עוגמת נפש רבה הייתה לסבא ולסבתא כאשר עלו לארץ וגילו כי את המזכרות האחרונות שלהם מיוסף אריה ומרייזל / הרזינקה לא הביאו איתם לישראל והם אבדו, מבחינתם, לעד.
זכינו אנחנו אחרי כ- 70 שנה לקבל ולהחזיק את אותן מזכרות, זיכרונות מאלה שלא זכו להינצל ולשרוד את ימי השואה.
סגירת מעגל מדהימה
אריה
עוד על החוברות בדפים:
