בס"ד

 

פרנטישק ולידיה בונדרה ומעשה ההצלה של משה ושמעון הניג ע"י משפחת

אימריך

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

  באוגוסט 2018 פנו בני הזוג פרנטישק ולידיה בונדרה מצ'כיה למיקי ליפטג בסלובקיה בבקשת עזרה באיתור משפחה יהודית שאת שמה המדויק לא

.ידעו 

.בני הזוג בונדרה חיפשו במשך שנים רבות את המשפחה היהודית הזו, הם פנו לגורמים שונים כולל ליד ושם ואולם החיפוש לא נשא פרי

לפי הסיפור שסיפרה להם  אימו של פרנטישק, בהיותה בת 12, בזמן מלחמת העולם השניה, הוריה  - פבול אימריך (נולד ב 1910)  ואשתו אנה אימריכובה (נולדה ב1909 לבית סקורקובה) גרו בכפר קטן בסלובקיה בשם סקלנה ליד מנישק נד פופרדום – הם החביאו בביתם זוג יהודים מבוגרים ושני צעירים– כנראה הבנים של הזוג, שהסתתרו מפני הגרמנים. כאמור היא לא זכרה במדויק את שם המשפחה אבל זכרה ששמם היה נשמע כמו הניך או הניק. שמם של האחים כפי שזכרה  היה ארנסט ומוריץ

עוד סיפרה להם האם, כי היא זוכרת יום אחד בחורף שבין 1944 ל1945 הגיעו לביתם שוטרים גרמנים – כנראה בעקבות הלשנה – וחיפשו את המשפחה היהודית

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

זוג היהודים המבוגרים עזבו את ביתם זמן קצר לפני כן ואולם שני האחים נשארו שם. משפחת אימריך הכינו מחבוא לשני האחים באסם תבואה שבחצר הבית. שם התחבאו האחים בזמן שהגרמנים הגיעו לחיפוש.

הגרמנים חיפשו בכל פינות הבית והחצר ולא מצאו דבר. הם היכו בקילשונים את אסם התבואה אך לא גילו את המתחבאים.

לפתע ברח אחד האנשים אל מאחורי אסם סמוך. הגרמנים ירו בו וכדי לוודא שאין עוד אנשים באסם הציתו אותו באש. האש אחזה באסם ושרפה אותו כליל ואולם האסם בו התחבאו הצעירים לא התלקח. הגרמנים עצרו את כל  הגברים שהתגוררו בכפר. וכששוחררו לאחר מספר ימים ניכר היה שהם עונו במעצר.

 

זה הסיפור שסיפרה אימו של פרנטישק והוא ניסה לאתר את המשפחה היהודית הזו.

כששמע מיקי ליפטג את הסיפור, הסיפור היה מוכר לו. לפני שנים פנו אביחי הניג ואריה הניג למיקי עם סיפור דומה בחפשם את המקום והמשפחה של המצילים. הסיפור ידוע במשפחה וסופר גם בעדויות של משה ושמעון הניג – "הצעירים הניצולים".

הבדל קטן יש בין הסיפורים, משה ושמעון הניג העידו שהם הם היו אלו שהתחבאו באסם ואילו אימו של פרנטישק זכרה את השמות של ארנסט (צבי- הרשו) ושל מוריץ – משה. אך בהחלט יתכן שארנסט- הרשו היה מעורב מאד בסידור מקום המסתור ואולם ברגע החיפוש לא היה במקום.

 

מיקי יצר קשר ביננו לבין פרנטישק. ההתרגשות הייתה גדולה. מתברר שמשפחת בונדרה ביקרה פעמים רבות בישראל – בפעם האחרונה חגגו עם מדינת ישראל 70 שנות עצמאות במאי 2018.

אנחנו מצפים למפגש פנים אל פנים עם משפחת בונדרה.

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

,

20.8.2018

 

I have another interesting news for you:

Two days ago I got visitors from Czech Republic – Frantisek Bondra (with wife Lidia) who is a grandson of the couple Pavol Imrich (born 1910) and Anna Imrichová, nee Scurková (1909) – you see them on the two portrait pictures. They saved the lives of Ernest and Moritz Henig and their parents in the winter 1944-45.

From his mother he got some stories and information, he tried to get more details, so please read it, because it looks like it could be somebody of your family. Let me know, please, if you heard about something like that at home from your parents or relatives. They wrote to me:

 

“My grandmother's brother, Vojtek Scurka (sounds like Shczurka), who lived in the settlement of “Kace” (2km eastward from Mnisek nad Popradom), reportedly brought four persons to my grandparents Pavol and Anne Imrich (born Scurková) one day to the mountains (“Skalná” settlement – few houses on a hill only few km southward from Mnisek nad Popradom). They were an older couple (in my mother's eyes about 50 years old) and two adult men, about 20-25 years old (allegedly their sons). They were Jews hiding before the transport to the concentration camp. Probably they came from the local area. Vojtek Ščurka asked my grandparents to find out if they could hide them on their farm. My mom Angela testified that it had happened and that the family was hiding Imrich in a barn. The hide was done for them. He remembers that they were supposedly named Heinych (or Hanik). She told me it only phonetic. (On my last trip to Slovakia, I found that Hönig was the name of the site, which may correspond to the phonetic form. Do not you know them?! The older husbands then left, unknown to where, but the two younger men stayed with their grandparents. From some of the context I will describe, it probably happened in the autumn of 1944.

An important moment is the cold autumn of 1944, which my mother remembered very well. There were various partisan groups in the mountains that used local settlements to rest and replenish supplies. It happened in the autumn of 1944, when the village of Skalna was reportedly visited by partisans. However, this fact was reported by someone at the Gestapo, and German soldiers and gestapo arrived at Skalna the following day. Began raids in all houses. Five families lived in Skalna. They arrested all grown men. During the tour, my mum remembered they searched even the barn and the haystack where the two Jews were hiding. They were blowing hay sticks, but thanks God they did not reveal the shelter. When he left the farm, one of the soldiers saw somebody runing around the barn. In the belief that the person was hidden in the barn, he fired a burnt ammunition on the barn. The barn began to burn. This scenery was seen by my grandfather, who was just taken with the other men to the village of Granastov today Hranicné, which was in the valley and where the gestapo was. I do not know whether it was a gestapo or some other German police force. The barn burned to the ground. The residences with the help of fellow citizens rescued their next standing house. A hay-house that housed these two Jewish youths was far from the barn, so it was not in direct danger. After a few days, the grandfather and the other men returned to the settlement - but in a very impoverished state that testified to the brutality of the interrogation. Later, I learned from Brunovsky's descendant that they returned thanks to his intercession - he knew German.

Mr. Ján Brunovský was the owner of a sawmill in Mníšek nad Popradom, where Ernst Hainyk (Hönig) was probably the director of the company.
My mom remembered the fact that the Jewish men were helping their grandfather in the convalescence. They offered honey from their supplies. My mother was the oldest child, and she was less than twelve at that time. She vaguely remembers that one of those Jewish boys was probably Ernest or Moric, and that these men were coming to the home and helping children with school assignments in the evenings.”

 

Let me know, please, if these four person could be somebody from your family?