"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב
בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית פרק כח)

"ויקח מאבני המקום, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אמר

שנים עשרה אבנים נטל
כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, אמר אברהם 

לא העמידן

יצחק לא העמידן
אני,אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו, יודע אני שאני

מעמיד י"ב שבטים כיון
שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים"

(בראשית רבה פרשה סח ד"ה יא)

 

יפה ומעניין לראות כי המילה אבן על צורותיה והטיותיה השונות מופיעה בפרשת ויצא
ובפרשת וישלח שתים עשרה פעמים כמניין שנים עשר השבטים.
אחת עשרה פעמים בפרשת ויצא בה מסופר על לידת אחד עשר שבטים ופעם אחת,
הפעם השתים עשרה מצויה בפרשת וישלח סמוך לסיפור לידתו של בנימין, הוא השבט
השנים עשר.
נראה כי מלבד הופעת השורש א.ב.נ. שתים עשרה פעמים, יש בפסוקים גם רמזים
לכל השבטים.

פרשת ויצא.

 

1. פרק כח פס' יא - וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו
וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. שבט דן - רמז: שמשון (משורש שמש). נזיר שכוחו במחלפות ראשו
(מראשותיו).

2. פרק כח פס יח - וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ
מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ: שבט יהודה – רמז: יציקת השמן על הראש סימן למלכות.

 

3. פרק כח פס כב - וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי
עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: שבט לוי – רמז: כהנים ולויים העובדים בבית האלוקים. מעשרות.

4. פרק כט פס ב - וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי
מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר: שבט ראובן – רמז: מהשבטים

 

מרובי עדרי הצאן שקיבלו נחלה בעבר הירדן המזרחי. הבכור הגדול בין האחים (האבן גדולה).
5. 6. פרק כט פס ג - וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ
אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ: שבט יששכר ושבט זבולון -
רמז: שנים המשלימים זה את זה. מיששכר יצאו ראשי סנהדרין יודעי תורה ובינה שהשקו
בתורתם (תורה שנמשלה למים) את עם ישראל. זבולון הוא המפרנס של שבט יששכר,
שומר על יכולתו של יששכר להמשיך ולעסוק בתורה כאבן השומרת על הבאר.

7. פרק כט פס ח - וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל
פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן: שבט גד – רמז: מהשבטים מרובי עדרי הצאן שקיבלו נחלה בעבר
הירדן המזרחי.

 

8. פרק כח פס י - וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ: שבט יוסף
(מנשה ואפרים) – רמז: בנה של רחל. הבן האהוב של האשה האהובה.

9. פרק לא פס מה - וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה: שבט שמעון – רמז: נלווה ונספח לשבט
יהודה. ("וזאת ליהודה - מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון..." (ספרי וזאת הברכה).
בעקבות המדרש כתב רש"י: "שמע ד' קול יהודה. כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו
של יהודה, ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה..."
(תודה למנחם על המקור)
בפסוק הרומז על יהודה הקים יעקב מצבה ויצק שמן על ראשה. כאן רק הרים אותה.

 

10. 11. פרק לא פס מו - וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם
עַל הַגָּל: שבט אשר ושבט נפתלי - רמז:האכילה על הגל. שבטים אלו התברכו בפרנסה טובה
ונחלות פוריות - "מאשר שמנה לחמו" ו"נפתלי איילה שלוחה - זו בקעת גינוסר שהיא קלה
לבשל את פרותיה כאילה"

פרשת וישלח

 

12. פרק לה פס יד - וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ
וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן: שבט בנימין – רמז: האחרון באחים. המקום הוא בית אל שבנחלתו.
.נסך הוא רמז לנסכים במקדש שבנחלת בנימין, יציקת השמן היא רמז למלכות שאול