בפרשת כי תבוא מופיע הציווי הבא:

"וְהָיָה, בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל;
וְשַׂדְתָּ אוֹתָם, בַּשִּׂיד. וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:
מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל.
אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה, אֶת-מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ;
וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ.
וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים, וְאָכַלְתָּ שָּׁם; וְשָׂמַחְתָּ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
וְכָתַבְתָּ עַל-הָאֲבָנִים, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב"
(דברים, כז, ב-ח)
"וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר. אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ
אֶת-הָעָם, עַל-הַר גְּרִזִים, בְּעָבְרְכֶם, אֶת-הַיַּרְדֵּן:
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה, וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן.
וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה, בְּהַר עֵיבָל: רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר, וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי. .. וְעָנוּ כָל-הָעָם וְאָמְרוּ, אָמֵן."(שם, יא-יג)

 

השוואה של "מעמד הר גריזים והר עיבל" ל"מעמד הר סיני" מגלה קוי דמיון רבים, הן בפשט הכתוב
והן על פי המדרשים.

 

                                    מעמד הר סיני                                                מעמד הר גריזים והר עיבל
מצרים - הצלה ניסית                                                                            יריחו - הצלה ניסית
קריעת ים סוף                                                                                     קריעת הירדן
שביעי של פסח - קריעת ים סוף                                                              שביעי של פסח - נפילת חומות יריחו
מלחמת עמלק אחרי קריעת ים סוף - מלחמה טבעית                                 מלחמת העי אחרי קריעת הירדן וכיבוש יריחו - מלחמה                                            

                                                                                                         טבעית 
מעמד על הר (סיני)                                                                                מעמד על הר (גריזים ועיבל)
10 דברות                                                                                            12 ברכות וקללות
"ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית" (שמות, כב, ב)                  "ובנית שם מזבח לה' אלוקיך, מזבח אבנים לא תניף

                                                                                                         עליהן ברזל"
"ויכתוב משה את כל דברי ה' וישכם בבוקר ויבן מזבח תחת ההר.

ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל" (שמות, כד, ד)                      "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה'

                                                                                                         אלהיך נותן לך, והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם

                                                                                                         בשיד" (דברים, כו ,ב)



"וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות.

 ויזבחו זבחים שלמים לה', פרים, ויחזו את האלוהים

ויאכלו וישתו" (שמות, כד ,ה)                                                                 "אבנים שלמות תבנה את מזבח אלהיך. והעלית עליו

                                                                                                        עולות לה' אלהיך וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני

                                                                                                        ה' אלהיך"

"בשעה שהקב"ה בא ליתן את התורה לא קבלוה אחת מן האומות

אלא ישראל..כך כשנגלה הקב"ה על הר סיני לא הניח אומה שלא

הרתיק עליה ולא קבלו עליהם לשמרה. וכשבא אצל ישראל אמרו

(שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (מדרש רבה)

                                                                                                       "וכתבת על האבנים. תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את

                                                                                                       התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוהו שנאמר

                                                                                                       וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב

                                                                                                       ואחר כך סדו אותו בסיד, א"ל רבי שמעון לדבריך היאך

                                                                                                      למדו אומות העולם תורה, א"ל בינה יתירה נתן בהם

                                                                                                      הקב"ה ושגרו נוטירין שלהן וקלפו את הסיד והשיאוה,

                                                                                                     ועל דבר זה נחתם גזר דינם לבואר שחת שהיה להם ללמוד

                                                                                                     ולא למדו. רבי שמעון אומר על גבי סיד כתבוה וכתבו להם

                                                                                                     מלמטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל התועבות,

                                                                                                     הא למדת שאם היו חוזרים בתשובה היו מקבלים אותם"

                                                                                                     (מסכת סוטה, לה, ע"ב)
"וירד משה אל העם ויאמר אליהם וידבר אלהים ויאמר אליהם

- אמר להם. היו אומרין על לאו לאו ועל הן הן" -

שמות יט, כה - מכילתא

                                                                                                     לברך את העם - כדאיתא במסכת סוטה (לב א) - שישה

                                                                                                     שבטים עלו לראש הר גריזים, וששה לראש הר עיבל

                                                                                                     והכוהנים והלוים והארון למטה באמצע, הפכו לוים פניהם

                                                                                                     כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה

                                                                                                     פסל ומסכה וגו' ואלו ואלו עונין אמן. חזרו והפכו פניהם

                                                                                                     כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ואומרים, (פסוק טו) ארור

                                                                                                     האיש אשר יעשה פסל וגו' וכן כולם עד (פסוק כו) ארור

                                                                                                    אשר לא יקים" (רש"י, דברים כז, יב)

סיבות אפשריות למעמד הדומה למתן תורה בפעם השניה:

1. העצמת יהושע ומנהיגותו הפוליטית והרוחנית כלפי העם.

א. משה לא ראה ביהושע את ממשיכו הטבעי.
משה חשב שבניו ימשיכו את הנהגת העם: "ידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרוחות
כל מי שמבקש צרכי צבור כאלו בא בזרוע יפקד ה' מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות
אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכי אם הבנות יורשות בדין
הוא שירשו בני את כבודי אמר לו הקב"ה (משלי כז) נוצר תאנה יאכל פריה
בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב
בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות הואיל והוא שרתך בכל כחו
כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר
נוצר תאנה יאכל פריה." (מדרש רבה, במדבר (פנחס) יד )

לאחר שהתברר למשה כי יהושע יהיה זה שיחליף אותו בהנהגה הוא העדיף שיהושע ינהיג את העם
בשיתוף הזקנים ולא לבד.
"כי אתה תבוא את העם הזה (דברים לא, ז) - ארי את תיעול עם עמא הדין - משה אמר לו ליהושע
זקנים שבדור יהיו עמך הכל לפי דעתן ועצתן, אבל הקב"ה אמר ליהושע: כי אתה תביא את בני ישראל
אל הארץ אשר נשבעתי להם (דברים לא, כג). תביא - על כורחם, הכל תלוי בך, טול מקל והכה על קדקדן.
דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור".

ב. בעיתיות בסמכותו ומעמדו הרוחני של יהושע.
"אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע, שאל ממני כל ספיקות שיש לך,
אמר לו, רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר, לא כך כתבת בי, ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש
מתוך האהל, מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות,
ועמדו כל ישראל להרגו, אמר לו הקדוש ברוך הוא, לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה,
שנאמר ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו'
במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה.
אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו" (ולא יהושע)(מסכת תמורה טז ע"א)

יהושע שנמשל כלבנה שמקבלת כל מה שיש לה מהשמש, אליה נמשל משה, מתקשה לקבל את אמון העם בו
בשעת מבחן רוחנית.
הוא לא מצליח "לספק את הסחורה" התורנית לעם שהיה רגיל למשה. עד כדי כך היתה הפופולריות של יהושע
בשפל שכדי שהעם לא יהרוג אותו הקב"ה מצווה עליו לצאת למלחמה.
(מה שמראה שסרט כמו "לכשכש בכלב", היה אפשרי כבר לפני אלפי שנה)

הטקס בהר גריזים והר עיבל בדמיונו למעמד הר סיני נועד לחזק ולבסס את סמכותו ומנהיגותו הרוחנית
ועל ידי כך, גם הפוליטית, של יהושע.

2. חידוש הברית בין הקב"ה לישראל, דור שלא חווה את מעמד הר סיני ומתן תורה או שהיה צעיר מדי
מכדי לזכור.
הטקס על הר גריזים והר עיבל נעשה מיד בכניסה לארץ ובצורה שמזכירה את המעמד המקורי על מנת
לטבוע חותם בדור שהולך לכבוש את ארץ ישראל.
תקופת כיבוש הארץ היא תקופה קשה של התמודדות עם הלחימה המתמשכת, עם העמים השונים החיים בארץ
(עבודה זרה) ועם כל הקשיים המתלווים למציאות של כיבוש והתנחלות.
כדי לעזור לעם ולחזקו בתחילת הדרך מתקיים טקס בדומה למתן תורה שנועד לגבש ולחזק את העם
לקראת הבאות.

האם שחזור מעמד הר סיני היה ארוע חד פעמי? ומה עם הדורות האחרים לאורך ההיסטוריה, להם לא מגיע
"מעמד הר סיני" משלהם?

במובנים מסוימים מצות הקהל היא המצוה שנועדה לשחזר את המעמד המיוחד.
במצוה זו כל העם, אנשים, נשים וטף, מתקבצים בירושלים פעם בשבע שנים ושומעים את המלך קורא בתורה.
כך באה לידי ביטוי אחדות העם, וחיזוקו סביב הנהגה פוליטית ורוחנית אחת, וכך מקבעים בתודעת העם,
את המעמד המיוחד שבו המנהיגות הפוליטית והמדינית מתחברת למנהיגות הרוחנית התורנית.