הגמרא במסכת מועד קטן דף כח ע"ב מספרת את הסיפור הבא:
"ת"ר, כשמתו בניו של ר' ישמעאל נכנסו ד' זקנים לנחמו, ר' טרפון ור' יוסי הגלילי ור' אלעזר בן עזריה
ור"ע.
אמר להם ר' טרפון, דעו שחכם גדול הוא ובקי באגדות, אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו. אמר
ר"ע, ואני אחרון.
פתח רבי ישמעאל ואמר, רבו עוונותיו תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה.
נענה ר' טרפון ואמר "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה" )ויקרא, י', ו( והלא דברים ק"ו, ומה
נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצוה אחת, דכתיב "ויקריבו בני אהרון את הדם" )שם, ט', ט( כך, בניו
של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה.
נענה ר' יוסי הגלילי ואמר "וספדו לו כל ישראל וקברו אותו" )מלכים א, יד( והלא דברים ק"ו, ומה אביה
בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב ביה "יען נמצא בו דבר טוב )שם( כך, בניו של ר'
ישמעאל על אחת כמה וכמה.
מאי דבר טוב? ר' זירא ורב חיננא בר פפא. חד אמר שביטל משמרתו ועלה לרגל וחד אמר שביטל
פרדסאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל.
נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר " בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר הי ולפניך
כן ישרפו לך )ירמיה לד( והלא דברים ק"ו, ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת
שהעלה ירמיה מן הטיט כך, בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה.
נענה ר' עקיבא ואמר "ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגיד"ו )זכריה
יב(, ואמר רב יוסף, אלמלא תרגומיה דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר, בעידנא ההוא יסגי
מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון וכמספד דיאשיה בר
אמון דקטל יתיה פרעה חגירה בבקעת מגידו
)ואמר רב יוסף, אלמלא התרגום של פסוק זה לא היינו יודעים מה הוא אומר, בזמן ההוא יגדל
הממספד בירושלים כמספד על אחאב בן עמרי שהרגו הדדרימון בן טברימון וכמספד על יאשיה בן
אמון שהרגו פרעה נכה בבקעת מגידו(
והלא דברים ק"ו, ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב דכתיב" והמלך היה מעמד
במרכבה נכח ארם" )מלכים א, כב( כך, בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה."
הרקע ההיסטורי:
אין אנו יודעים מדוע ובאילו נסיבות מתו בניו של ר' ישמעאל, אך בסיפור יש מספר רמזים היכולים
לשפוך מעט אור על כך.
.1 שני חכמים, מזקני הדור, לא היו בניחום אבלים זה, ר' יהושע ור' אליעזר. ככל הנראה שניהם
כבר לא היו בין החיים בזמן הסיפור מה שמציב אותו בתקופת גזירות אדריאנוס ואולי
בתחילת ימי מרד בר כוכבא. ) 120-136 לסה"נ(
.2 על פי פתיחתו של ר' ישמעאל "רבו עונותיו תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו פעם ראשונה
ושניה" אנו למדים שאין זאת הפעם הראשונה ולא היחידה שחכמים באים לנחם את ' ר
ישמעאל על מות ילדיו. זאת כנראה הפעם השנייה ודווקא את הפעם הזאת הגמרא בחרה
להביא ולספר לנו, ככל הנראה בגלל הדברים שאפשר ללמוד דווקא מניחום אבלים ז ה.
.3 לשון חכמים הלמדים ק"ו ממקורות שונים לכאורה אינה מובנת:
"ומה נדב ואביהוא שלא עשו מצוה אחת כך, בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה".
"ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד טוב כ , ך בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה
וכמה".
"ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת כ , ך בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה
וכמה".
"ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב כ , ך בניו של ר' ישמעאל על את כמה
וכמה".
מה פירוש הדבר שהדמויות המוזכרות לא עשו אלא מצוה אחת או דבר אחד טוב בלב ד? וכי נדב
ואביהוא קיימו בחייהם רק מצוה אחת? האם צדקיהו המלך, שהתוספות במקום )ד"ה צדקיהו
מלך יהודה( כותבים עליו שצדיק גמור היה, עשה רק מצוה אחת כל חייו ? ) 1 )
המהרש"א שם לב לקושי הזה והוא מסביר את כוונת חכמים כך: " ר"ל דודאי כמה מצוות עשו
מקודם )נדב ואביהוא( אלא כלומר מצוה אחת בעבודת כהונה שבו ביום בר"ח ניסן התחילו לעבוד
בכהונה "יקריבו בני אהרון" וגו' ומשום אותה מצוה אחת של העבודה הנוגעת לכל, אמר "ואחיכם
כל בית ישראל" וגו'. שבשביל עבודתו מתו. בניו של ר' ישמעאל שעשו כמה מצות כאלו בשביל
רבים, עאכ"ו שרבים מספידים אותם. וכן תפרש גבי צדקיהו שצדיק גמור היה כדאמרינן בפרק
חלק, והכא קאמר מצוה א' שהעלה ירמיה מן הטיט, אלא דהינו מצוה אחת הנוגעת לכלל ישראל
להציל ירמיה שיוכיח את ישראל לעשות תשובה, אמר שיעשו לו רבים כבוד במותו ובמשרפות
המלכים גו', בניך שעשו כמה מצות בשביל רבים עאכ"ו שאנו רבים מספידים אותם". ע"פ
המהרש"א בני אהרון וצדקיהו עשו מצוה אחת למען כלל ישראל, אך מה בנוגע לאביה בן ירבעם
ואחאב? אם נלך על פי דרכו של המהרש"א הרי שגם אביה בן ירבעם וגם אחאב עשו את הדבר
האחד הטוב שלהם למען כלל ישראל. ) 2 )
אביה בן ירבעם ביטל משמרתו ועלה לרגל או ביטל פרדסאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים
שלא יעלו ישראל לרגל. בכך נתן אביה לעם בממלכת ישראל אפשרות לעלות לרגל לבהמ"ק, אם
באופן זמני )בזמן משמרתו( ואם באופן קבוע )ביטל פרדסאות( ובכך זיכה את כלל ישראל.
אחאב יצא להלחם ביחד עם יהושפט מלך יהודה נגד ארם ברמות גלעד. מכיוון שחשש מנבואת
מיכיהו שהוא ייפול במלחמה הזאת, הוא לא לבש את בגדי המלך כדי שהארמים לא יזהו אות.ו
למרות זאת, חץ שנורה בצורה אקראית פגע בו "בין הדבקים לשרין" פגיעה קטלנית. על אף
הפגיעה הקשה אחאב נשאר לעמוד במרכבה בשדה הקרב עד הערב וזאת כד י "שלא יכירו
ישראל במכתו ויברחו, ותחילת נפילה ניסה" )רש"י,מ"א, כב, לה( מכאן שגם מעשהו של אחאב
היה למען כלל ישראל.
)1( א( "...כיוצא בדבר אתה אומר "וישמע עבד מלך הכושי" )ירמיה לח( וכי כושי שמו? והלא
צדקיה שמו, אלא מה כושי משונה בעורו אף צדקיה משונה במעשיו" )בבלי, מו"ק, טז ע"ב( –
"משונה במעשיו – צדיק גמור" )רש"י שם(.
ב( "ביקש הקב"ה להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה, נסתכל
בצדקיה ונתקררה דעתו" )בבלי, סנהדרין, קג ע"א(.
( 2( ההדגשות והסוגריים שלי.
זהו הרמז השלישי שממנו אנו למדים שבני ' ר ישמעאל מתו ככל הנראה מכיוון שעשו מעשה
שנועד לטובת כלל ישראל.
מה היה אותו מעשה אנו לא יודעים, אך על רקע הרמזים והתקופה שבה אירע המעש ה, לא יהיה
זה רחוק מלהניח שמעשיהם היו כנגד השלטון ה ו רמי וגזירותיו.
מותם של בני ר' ישמעאל:
הגמרא במסכת גיטין נח ע"א, בחלק המביא אגדות חורבן, מספרת על ילדותו של ר' ישמעאל.
"ת"ר, מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומ י. אמרו לו תינוק אחד יש בבית
האסורים, יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים.
אמר: " מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים )ישעיה מב(, ענה אותו תינוק ואמר "הלא ה' זו
חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו". אמר, מובטחני בו שמורה הוראה בישראל,
העבודה איני זז מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו, לא זז משם עד שפדאו בממון
הרבה ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל, ומנו, ר' ישמעאל בן אלישע".
בניגוד לסיפור הצלתו של רבי ישמעאל ממשיכה הגמרא ומספרת על גורלם המר של ילדי ו, בנו
ובתו: " אמר רב יהודה אמר רב, משה בבנו ובתו של ר' ישמעאל בן אלישע ששבו לשני אדונים.
לימים נזדווגו שניהם במקום אחד, זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם וזה אומר יש לי
שפחה שאין בכל העולם כיופיה. אמרו בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בולדות. הכניסום לחדר, זה
יושב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה. זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה ?
וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד ? ובכו כל הלילה. כיון שעלה עמוד השחר
הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמת,ן ועליהן קונן ירמיה "על אלה אני
בוכיה, עיני עיני יורדה מים" )איכה א(" ) 1 )
האם ניחום האבלים של חכמים היה על בנו ובתו של רבי ישמעאל שאת סיפורם הטרגי מספרת
הגמרא במסכת גיטין? אין הכרח בדבר, אך אם נחבר את הרמזים שבסיפורנו על גורם מותם של
בניו של רבי ישמעאל לסיפור מותם, נוכל לומר שילדיו של רבי ישמעאל עשו דבר לטובת כלל
ישראל שגרם לשבייתם ובסופו של דבר למותם. על רקע זה נבין בצורה טובה ומעמיקה יותר את
דברי הניחומים של הזקנים ומדוע הגמרא מביאה את סיפור האבל והנחמות השני של רבי
ישמעאל ולא את הסיפור הראשון.
ארבעת הנחמות:
ראשון המנחמים הוא ר' טרפון. ר' טרפון שהיה בעצמו כהן, מנחם את הכהן בסיפורם של
כוהנים, נדב ואביהוא. הוא עושה כעין הקבלה בין ר' ישמעאל לאהרון הכהן ובין בניו של ר'
ישמעאל לנדב ואביהוא. נדב ואביהוא מתו בגלל היותם כהנים. הם השתתפו בהקרבת קרבנות
חנוכת המשכן וזה היה למען כלל ישראל אך במסגרת עבודה זאת גם מתו )ראה מהרש"א לעיל(.
בנו ובתו של ר' ישמעאל אף הם מתו בגלל היותם כהנים. "זה אומר אני כהן בן כוהנים גדולים"
"וזאת אומרת אני כוהנת בת כוהנים גדולים'". ר' טרפון רואה בסיפור מותם גופא, בנכונותם למות
על קידוש ה' כדי לשמור על טהרת המשפחה והכהונ המעשה של מופת לכלל ישראל ולכן כשם
שבני אהרון שמתו עקב כהונתם בזמן שעשו מעשה למ ן ע כלל ישראל זכו להספד של כל ישראל,
כך יש להספיד את בני ר' ישמעאל שמתו בגלל כהונתם ובכך עשו מעשה למען כלל ישרא ל.
)1( מדרש איכה רבה מייחס סיפור דומה לר' צדוק הכהן וילדיו.
המנחם הבא הוא ר' יוסי הגלילי. הוא משווה את מעשה בניו של רבי ישמעאל שבסופו של דבר
הוביל למותם למעשהו של אביה בן ירבעם שבזכותו יכלו ישראל לעלות לרגל לירושלים . הסיבה
שבגללה ירבעם אסר על העם לעלות לרגל לירושלים לא הייתה דתית אלא פוליטית מדינית .
"ויאמר ירבעם בלבו, עתה תשוב המלוכה לבית דוד. אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה'
בירושלים ושב לב העם הזה אל אדוניהם, אל רחבעם מלך יהודה , והרגוני ושבו אל רחבעם מלך
יהודה. )מ"א, יב', כו-כז( כתחליף דתי לבהמ"ק הקים ירבעם את שני עגלי הזהב בבית אל ובדן ,
אך האיסור לעלות לבהמ"ק לכתחילה לא נבע מסיבות דתיות .
למעשהו של אביה הייתה משמעות דתית אך בעיקרו הוא היה בעל השלכות פוליטיות מדיניות
כשם שהצבת הפרדסאות נעשתה מתוך מניעים פוליטיים מדיניי ם. ר' יוסי הגלילי רואה
במעשיהם של בני ר' ישמעאל למען כלל ישראל, לא רק משהו מצומצם לתחום המשפחה
והכהונה , אלא בראייה רחבה יותר הוא נותן להם משמעות מדיני תשבגללה הם ראויים למספד
העם.
ר' אלעזר בן עזריה משווה את מעשי בניו של רבי ישמעאל למעשה צדקיה שהציל את ירמיה
מבור הטיט. הצלתו של ירמיה הייתה כדברי המהרש"א: "מצוה הנוגעת לכלל ישראל להציל
ירמיה שיוכיח את ישראל לעשות תשובה". הצלת ירמיה הוא אירוע בעל משמעות דתית רוחנית .
כמו ר' יוסי הגלילי, גם ר' אלעזר בן עזריה רואה במעשיהם של בני רבי ישמעאל מעשה בעל
משמעות רחבה יותר מאשר שמירה על טהרת משפחת הכהונ ה. מעשיהם שגרמו לשבייתם
ולמותם היו בעלי משמעות דתית רוחנית לכלל ישראל. בגלל מעשים אלו צריך כל העם לספוד
להם .
אחרון המספידים הוא רבי עקיבא. רבי עקיבא מביא פסוק מזכריה המדבר על הספד גדול
שיערך בירושלים ומיד הגמרא מכניסה לתוך דבריו את דברי ההסבר של רב יוסף שלולא התרגום
אי אפשר היה להבין את הפסוק. למעשה התרגום מחבר לנו את המספד בירושלים להספד על
אחאב שאל מעשהו הטוב משווה רבי עקיבא את מעשיהם של בניו של רבי ישמעאל. ללא מאמר
מוסגר זה של רב יוסף, לא היינו מבינים מה הקשר בין המספד הגדול בירושלים שכמותו יש
לספוד לבני רבי ישמעאל ובין מעשהו הטוב של אחאב מלך ישראל.
בדברי רבי עקיבא צריך לשים לב לכמה נקודות. הנקודה הראשונה היא שבניגוד לחבריו שהביאו
דוגמאות ממעשים שנעשו בתוך עם ישראל, ר"ע נותן כדוגמה למעשה טוב למען כלל ישראל את
אחאב שנלחם בארם, אויב חיצוני לעם ישראל. על פי השוואה זאת אפשר אולי ללמוד שאכן
מעשיהם של בני ר' ישמעאל היו כנגד שלטון זר. נקודה נוספת היא שכל חבריו הביאו כדוגמה
את המעשה שעשו האנשים ואת ההספד שזכו לו אותם אנשים מכל ישראל. ר"ע לעומת זאת
נותן כדוגמה למעשה טוב את אחאב, אבל ההספד שלפי דעתו יש לספוד את בניו של רבי
ישמעאל הוא לא כמו ההספד שספדו לאחאב, אלא כמו ההספד הגדול שיספדו בירושלים שאנו
יודעים שיהיה גדול כמו מספדו של אחאב. זה מוביל אותנו לנקודה השלישית והיא, מהו אותו
מספד גדול בירושלים שראויים בניו של ר' ישמעאל שיספדו להם כמותו?
הנביא זכריה מנבא: "ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגידו,ן
וספדה הארץ משפחות משפחות לבד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד..." )זכריה, יב', יא-יב(
הגמרא במסכת סוכה מספרת לנו על מי יהיה המספד הגדול בירושלים: "וספדה הארץ משפחות
משפחות לבד, משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. הא הספידא מאי עבידיתיה? פליגי בה רבי
דוסא ורבנן, חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד אמר על יצר הרע שנהר ג. בשלמא למאן
דאמר על משיח בן יוסף שנהרג היינו דכתיב "והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על
היחיד " )זכריה, י', י( " וכו'. )סוכה, נב ע"א(
ר"ע רואה במעשיהם של בני רבי ישמעאל, לא רק מעשה בעל משמעות מדינית או רוחנית, אלא
מעשה בדרגה הרבה יותר גבוהה, מעשה בעל משמעות משיחית, ומכיוון שבגללו מתו יש לספוד
להם כמספד על משיח בן יוסף.
ההתנגדות לכובש זר ולגזירותיו נתפסת בעיני רבי עקיבא כחלק מהתגלותו ומאבקו של משיח בן
יוסף. יש בהתנגדות זאת מעשה למען כלל ישראל כפי שעשה אחאב המלך וכפי שעשו בני חברו
הטוב.
ר"ע רואה בתוך האבל והצער והחורבן את התגלותו של המשיח, את העתיד. זוהי אותה ראייה
שהביאה אותו לצחוק כאשר ראה שועל יוצא מבית קודשי הקודשים בניגוד לחבריו שבכ.ו אם
החורבן מתקיים בהכרח גם הגאולה תתקיים. ) 1 )
כעת אפשר להבין מה אמר ר"ע רגע לפני הכניסה לביתו של רבי ישמעאל. ר' טרפון מזהיר את
הזקנים שלא יכנסו אחד לתוך דברי חברו ור"ע אומר: "ואני אחרון". מה פירוש "ואני אחרון"? הרי
גם כך ר"ע הוזכר אחרון בסדר הזקנים כך שהוא היה אמור להיות אחרון גם בסדר הדו ברים.
לפניו בסדר החשיבות היו ר' טרפון ור' יוסי הגלילי שהיו זקנים ממנו ור' אלעזר בן עזריה שהיה
במעמד של נשיא. ברור שר"ע יהיה האחרון, אז למה לו לציין זאת?
ר"ע יודע שנחמתו מקיפה וכוללת את הנחמות האחרות. רק הוא יכול לראות במעשה הבנים
משהו שאינו מצטמצם למשפחת הכהונה ואפילו לא מעשה מדיני או דת י. הוא רואה במעשי
ההקרבה של ילדיו של רבי ישמעאל חלק מהתגלות משיח בן יוסף שהיא כלל ישראלית, מדינית
ודתית. לכן הוא מוודא שנחמתו תהיה בסוף. נחמתו אינה רק על ההווה הקשה, מלא הצער
והכאב, אלא יש בה מבט של אופטימיות ותקווה אל העתיד, אל המשיח ואל הגאולה.
כמו בסיפור במסכת מכות שבסופו הודו חכמים לרבי עקיבא ואמרו "עקיבא נחמתנו, עקיבא
נחמתנו" כך גם פה, ר"ע מנחם אחרון את רבי ישמעאל כדי לוודא שאכן הוא יקבל ניחומים על
בניו.
)1( "שוב פעם אחת היו עולין לירושלים )ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא(. כיון
שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קודשי הקודשים. התחילו הן בוכין ור"ע מצחק.
אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם, מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו
"והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להם לכך אני מצחק, דכתיב
"ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו" וכי מה ענין אוריה אצל
זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה
בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" בזכריה כתיב "עוד ישבו
זקנים וזקנות ברחובות ירושלים". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא
תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה
מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו" – מכות, כד, ע"ב.