​

רק מספר ימים עברו מאז סיום מבצע "עופרת יצוקה" וכבר אנו עדים לשיגורי רקטות ולירי והפעלת

מטענים לעבר סיורי צה"ל. קשה להבין את התנהגות החמאס שלכאורה לא למד דבר מהמכה הקשה שהנחיל
לו צה"ל, בנפש וברכוש. האם המבצע לא היה אמור להחזיר לישראל את ההרתעה? האם החמאס לא מבין
שהמשך ירי הטילים והפיגועים יביא להמשך החרפת המצב של תושבי הרצועה?

 

אנסה להציע הסבר לדבר על ידי דוגמה מפרשת "בשלח".

האירוע המרכזי בפרשה הוא קריעת ים סוף. באירוע זה טבעו כל המצרים שרדפו אחרי ישראל והוא
ביסס את אמונת ישראל בקב"ה. שירת הים מתארת כיצד השפיע מאורע זה על כל עמי האזור: "שמעו עמים
ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום, אלי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען.
תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן".

 

מדובר באירוע בסדר גודל כזה שגם ארבעים שנה אחריו, לפני כניסת

ישראל לארץ עוד היו עמים שפחדו מישראל בגללו. כך אומרת רחב

למרגלים
ביריחו "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו

וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם.
כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים..

ונשמע וימס לבנו ולא קמה עוד
רוח באיש מפניכם" (יהושע, ב, ט-יא).

אחרי קריאת התיאורים הללו היינו מצפים לפחות לכמה שנות

שקט מצד אויבי ישראל, אבל לא כך קרה.
שבועות ספורים בלבד אחרי יציאת מצרים מגיע עמלק

להלחם בישראל. איך הוא העז להלחם בישראל למרות הפחד

הנורא שאחז בלב כל עמי האזור?

 

לעמלק אין אלוהים. בניגוד לכל עמי האזור שהאמינו באלים שונים ועל כן כשראו מה קרה למצרים
האמינו שאלוהי ישראל נלחם להם במצרים. עמלק, עם חסר אמונה, ייחס את הכול לטבע וליד המקרה.
"אשר קרך בדרך" היא תפיסת עולמו של עמלק. עם תפיסת עולם שכל מה שקורה בעולם הוא מקרי, אין סיבה
לייחס את יציאת מצרים ליד אלוהים אלא ליד המקרה וממילא אין שום סיבה להירתע ולא להלחם בישראל.

דווקא משום כך תגובת ישראל הייתה לא לסמוך על הנס ולמרות שבתחילת הפרשה התורה לא ממש סומכת
על יכולת הלחימה של ישראל - "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה", יהושע בוחר אנשים ויוצא
להלחם בעמלק מלחמה טבעית. כדי ליצור הרתעה מול עמלק צריך להלחם בו במישור התפיסתי שלו. אם
הוא לא מאמין בניסים, מוכיחים לו שגם בלחימה רגילה אין לו סיכוי.

 

מדינת ישראל והחמאס נמצאים במצב דומה שבו עומדות זו מול זו שתי תפיסות עולם מנוגדות. מצד
אחד מדינת ישראל עם תפיסת עולם מערבית, דמוקרטית וליברלית מתקדמת. הפצצה החכמה מייצגת את
התפיסה הזאת, הן מבחינת הקידמה הטכנולוגית והן מבחינת הקונספציה שעומדת אחרי הפיתוח
והשימוש בה. פגיעה מדויקת באשמים עם כמה שפחות נפגעים חפים מפשע. לעומתה עומד החמאס עם
תפיסת עולם דתית קיצונית שכל פעולותיו נעשות באמונה שהן ציווי אלוהי. את התפיסה הזאת
מייצגת החרב, הכלי המזוהה ביותר עם המלחמה הקדומה, הפשוטה והלא מתוחכמת. כלי ההרג הבסיסי
שמטרתו להרוג באויב כמה שיותר. (חרב בערבית = מלחמה).

מבחינת חמאס מדובר במלחמה עם כופרים ולכן ניצחון צבאי, גדול ככל שיהיה בעיניים מערביות, לא
עושה רושם על החמאס שנלחם את מלחמת האל. כל עוד אלוהים איתו הוא לא הפסיד.

 

כמו במפגש של ישראל ועמלק גם כאן מדובר בשתי תפיסות עולם מנוגדות.

במלחמות ישראל התמודד צה"ל מול צבאות של מדינות חילוניות שנכנעו כתוצאה ממה שבעיניהם נראה
כהפסד צבאי. במלחמת לבנון השנייה ועכשיו נלחם צה"ל מול ארגוני גרילה דתיים. חיזבאללה, למרות
שמרגיש וטוען שניצח את ישראל, חי במעטפת של מדינה חילונית שחושבת הפוך ממנו ולכן הוא לא שש
אלי קרב. חמאס לעומת זאת, פטור משיקולים דומים. הוא שולט בשטח ומבחינתו המאבק יכול להמשך.

 

כיצד ניתן ליצור התרעה מול חמאס? צריך להלחם בו במישור התפיסתי שלו. אם הוא חושב שהוא שליח
האל צריך להוכיח לו שהאל עומד דווקא לצד ישראל. כשהוא יפנים את המציאות הזאת, תיווצר הרתעה.
איך עושים זאת? אפשר לחשוב על כל מיני כיוונים, אולי פרסום של תמונות חיילים מתפללים, אולי
סיפורי גבורה של חיילים או כאלו שניצלו בנס או אפילו הסיפור על רחל אמנו. מטרת הפרסום היא
להגיע ולהשפיע על הצד השני.

לדעתי מומחים לתנועת החמאס ולאיסלם צריכים לשבת ביחד עם מומחים ללוחמה פסיכולוגית ולייצר
הרתעה המבוססת על המבצע האחרון תוך הדגשת תפיסת ה"חרב" על פני "הפצצה החכמה".